כאן תוכלו לגלות איך לחיות חיים בתשוקה

לאהוב את עצמי

כאשר אנו מתאהבים בגבר או אישה, אנו חפצים בקרבתו/ה, במגע. אנו מתרגשים, מתלהבים וחשים את ניצוצות האהבה דולקים ופועמים בליבנו, מרטיטים את נימי נפשנו והומים בבשרנו. אנו עורגים להתאחד עם מקור האהבה. אנו מעניקים לגורם חיצוני את אופי "המקור" ממנו זורחת השמש. ובאמצעות האדם המזוהה על ידנו כ"מקור" אנו מבקשים למעשה להתקרב אל עצמנו, אל מקור האהבה הפנימי, אשר צפון ופועם בתוכנו.

בכל אדם קיים חוסר פנימי שאותו הוא מבקש למלא ולשאוב מאדם חיצוני, ובמידה מסוימת אנו נותנים לאדם אחר את התפקיד לאהוב אותנו. כאשר אנו מגיעים לקשר זוגי מתוך חוסר ומעניקים את אהבתנו לאדם שאינו משיב לנו את שאנו נותנים, אנו מוצפים ברגשות של תסכול, כעס, עצב, ואף ייאוש ודיכאון.

האם מקור האהבה שלנו אל עצמנו חסום?

ה"אישיות" או האגו נכפו עלינו מבחוץ ו"החליפו" את האינדיבידואליות שיכלה לגדול מבפנים. רובנו גדלנו בבתים עם הורים שלמרות הכוונות הטובות, לא ידעו איך להיות הורים (גם להם היו הורים…) ונתנו את הטוב ביותר שידעו.

אצל רובנו – בשנים הראשונות והמעצבות – כילדים קטנים, כאשר היה ביטוי אותנטי של רצוננו ומאוויינו, אם זה לא תאם את רצון ההורים, רצוננו התבטל. ההתניות של "להיות ילדים טובים", "להיות בסדר" לרצות ולעשות מעשים למען הכרה/"מחיאות-כפיים" מהורים, מורים, דמויות סמכותיות, חברים בני/בנות זוג, הרחיקו אותנו בהדרגה מרצוננו האמיתי.

אילוף והתניה יצרו דימוי עצמי שלא נובע מההתנסות הישירה שלנו, אלא מדעותיהם של אחרים עלינו. חוויות ילדות לא קלות, ופגיעות נפשיות, רגשיות ולעיתים פיזיות, יוצרות פחד ולא מאפשרות לנו להיפתח או להראות את עצמנו בתוך הקשר האישי והזוגי ולבטא את עצמנו כפי שאנחנו באמת.

מחקרים בתחום התת מודע מעידים כי הלא מודע מהווה כ 95% והמודע כ 5%. האם יחס כזה מעיד על כך שרוב הזמן אנחנו כמו השפן של אנרג'ייזר, ב default?

האם הבחירות שלנו בבני זוג משחזרות את תחושותינו כילדים מול הורינו? כמה מהבחירות שלנו הן בחירות מתוך מודעות?

אהבה, אנו ממש מתבלבלים בהגדרתה ומחפשים אותה בכל מקום ובכל אופן, ובעיקר במערכות זוגיות. במערכת זוגית רובנו מבקשים לקחת בעלות מחולטת על השותפים לקשר. השותפים מסכימים איש לעצמו כי הם כבולים ומחויבים לאדם האחר. לעיתים, הדבר יוצר חיכוכים, אי שביעות רצון, התמרמרות, קושי. לעיתים, הדרך נסבלת משום האמונה ש"ככה זה אצל כולם". יש אנשים שמקבלים את "חוקי החברה" ואינם מעיזים לחשוב אחרת עבור עצמם, ו"מה יגידו" הוא אבן דרך בחשיבתם.

אלו שהולכים אחרי העדר מקווים להרגיש מוגנים ובטוחים. לבד זה מפחיד. להיות אישיות נחמדה נוחה שומרת על חוקים וכללים, להיות עבד/"שיכורי עולם", זו התניה חברתית ואם לא נשיל את האישיות לא נוכל למצוא את הייחודיות שלנו ואת המתנות והתרומה שבאנו לתת לעולם. אנשים אינדיבידואלים לא הולכים אחרי העדר מכיוון שהם מכבדים את הייחודיות שבהם.

אחריות לגילוי עצמי

מה משמח אותי? מה אני רוצה? האם אני עושה את מה שאני אוהב/ת? עד כמה אני מטפח/ת את מערכת היחסים שלי עם עצמי? מה איתי? האם אני מפנה זמן עבורי? מהו הדימוי והערך העצמי שלי? האם אני מרגיש/ה באמת ראוי/ה לאושר, לאהבה, לבריאות טובה, למימוש עצמי ולהגשמה?

אם אנחנו מחפשים ומבקשים אהבה – כדאי שנשאל את עצמנו:

האם אני יכול/ה להכיל אהבה? האם ליבי פתוח? האם אני קשוב/ה לעצמי? האם יש בי יכולת נתינה וקבלה של מה שאני מבקש/ת למצוא? מהי מידת ההכלה שלי למה שאני מבקש/ת? האם אני מרגיש/ה ראוי/ה? האם אני באמת יכול/ה להכיל אושר?

התאהבות

כאשר אנו מאוהבים במישהו אחר האהבה שאנו מרגישים היא שלנו. אנו חווים אותה. האחר רק מראה לנו שהיא קיימת בתוכנו, ולכן לא נוכל לאהוב באמת אם לא נאהב את עצמנו. בני זוגנו הם מראה מדויקת לתכולתנו הפנימית (לעיתים – הלא מודעת). איזו מראה נרצה ליצור?

מכיוון שאנו מתפתחים באמצעות יחסים, אנחנו יחסית אל… מה בני הזוג או אנשים שאנו איתם ביחסים קרובים מראים לנו?

אם נצליח במודעות ובהתבוננות לזהות מה עיצבן או "הקפיץ לנו את הפיוז" נגלה שהדבר שהרגיז אותנו, שוכן בתוכנו. אם נוכל לשחרר את מה שהאדם החיצוני מראה שישנו בתוכנו ושאינו לטובתנו הנעלה, נבין שכל היחסים שלנו הם בינינו לבין עצמנו – החיצוני רק מראה לנו את התוכן הפנימי שבנו שזקוק לתשומת לב ולמזור.

הכניסה פנימה אל תוך עצמנו מחזירה אותנו אל מקור הווייתנו שהיא אהבה. דרך מסע של גילוי וטיפוח הייחודיות והאיכויות שאנו מביאים לעולם נכיר לעומק את עולמנו הפנימי ונצליח ליצור קשרים אינטימיים מתוך מלאות ושלמות. אנחנו המקור ממנו זורחת השמש. אז ניתן יהיה לחיות חיים אקסטטיים, ומילים רק מחווירות לעומת החוויה וההתנסות.

איך יוצרים שינוי?

על ידי התבוננות ומודעות – יש לשים לב למספר דברים מרכזיים: מיקוד – במה אני מתמקד/ת במשך היום? היכן האנרגיה שלי מושקעת? שפה – מהי השפה הפנימית שלי. הדיבור שלי ביני לבין עצמי. האם רוב הזמן אני "יורד/ת" על עצמי או בחמלה עצמית. יציבה – איך אני נושא/ת את הגוף שלי. האם אני זקוף/זקופה או שפוף/שפופה. הקשבה לקול הפנימי, האינטואיציה שהינה עדינה כחוט השני, וכדי להקשיב לקול העדין הזה, עלינו ללמוד לחדד את יכולת ההקשבה (מדיטציה).

מהי מערכת כלל-האמונות שלנו?

על פי התוצאות בכל תחום בחיינו אנו יכולים לזהות את מערכת כלל האמונות שלנו ובכך לקחת אחריות על התכולה הפנימית הכוללת את האמונות, המחשבות, הרגשות, הבחירות והמעשים המודעים והלא מודעים ולהשתחרר מהתניות ישנות ומעכבות. ידוע ממחקרים בפסיכולוגיה התנהגותית כי צפייה בהתנהגות יוצרת שינוי, לכן מודעות היא מפתח.

"החבר הטוב ביותר והיקר ביותר שלנו הוא עצמנו. העצמיות השנייה היא המצפון שלנו, המאופיין בחמלה, בהכרת תודה ובאהבה. שיווי משקלו של המצפון ורגשותיו הוא כה הרמוני שכאשר הרמוניה זו משובשת אנחנו משובשים." (ספר הידע)

כאשר אנו חיים בעירות ובמודעות, ביכולתנו לראות את השיעור שעובר עלינו כצופים בסרט/בדרמה, ולהבין שאין מקריות במחזה הדרמתי של החיים הכולל רצף של טעויות לכאורה, אסונות, משברים ואף מצבים קומיים. אנו במצבי "בדיקה" והתנסות וכל בעיה או קושי היא קריאה להתייחסות ולתשומת לב, וטומנת בחובה הזדמנות פז לגדילה, התרחבות ואושר. הבנת מקור הקושי מאפשרת לנו לרפא את שזקוק לריפוי, ובכך לשנות ולברוא מציאות חדשה.

אושר פנימי רב טמון בדרך המודעות וההתפתחות. לחפש בתקווה למצוא זה יותר טוב מאשר לא למצוא את אשר אנו מייחלים לו. והזמן הוא תמיד, עכשיו.

לקבל ולאהוב זו התעלות. זה אלוהי. להתעלות זה לדעת גם לקבל את טעויות האחר, כמו את הטעויות שלך. להתעלות זה לוותר על הצורך להיות צודק בכל מחיר (לכל צד יש תמיד את האמת הסובייקטיבית בלבד שלו, וכל צד משוכנע שהוא הצודק והאמת "נר לרגליו").

להתעלות זה בהחלט לשחרר את הכעס, את הפחד, את השנאה, את הצורך להעניש ולנקום. את הצורך לרחם על עצמך, לפתח רגשות אשם לגבי מה שהיה, או לא היה כפי שרצית וחשבת והאמנת. להתעלות זה להבין שהתרופה היא קבלה, סובלנות, ענווה ואהבה.

קבלה ללא תנאי של עצמנו ושל האחר היא האלכימיה. וכולנו, אישית וקולקטיבית, עורגים לתחושה המופלאה הזו שמקבלים אותנו, איך שאנחנו, בשלמות.

אהבה היא זרימה טבעית והרמונית של אנרגיה. לחיות בשלום עם עצמך, לכבד את עצמך ולכבד כל יציר נברא, זה מעבר מ"מסלול הכאב" ל"מסלול הלב" – דרך החמלה – דרך של החלמה – מכל מלחמה.

שנזכה להתפתח אל עתות שלום. שלום פנימי וחיצוני. אמן

המרכז הישראלי לאומנות האהבה הוא מכלול של יצירה והתפתחות הוליסטית רבת שנים של הנחייה, הדרכה, לימוד והתבוננות. ברבות השנים הבנתי שלא ניתן לחולל שינוי תודעתי באמצעות האקסטזות המיניות אם הלב לא פתוח. שילוב של מודעות וריפוי הם עמודי התווך בגישתי. בקורס הכשרת מנחים, בסדנאות ובמפגשים האישיים – התהליכים מגוונים, חווייתיים ומשמעותיים, ומחוללים שינוי ברובד האנרגטי, הרגשי, הגופני המיני והרוחני – בהווייתנו.

באהבה, אבישג

© אין להפיץ או להשתמש ללא רשות המחברת. תודה.

פוסטים נוספים בבלוג

המסכות שעל פנינו וסגנונות תקשורת והתנהגות במצוקה רגשית. אהבה זה רגש – זה לא מחויבות או אחריות – פשוט רגש.
על-פי מסורת היהודית, החגיגה הגדולה של אמצע הקיץ הייתה ביום ט"ו באב: אמצע חודש אב – שהוא אמצע תקופת הקיץ.
ליכולת לאהוב בבגרות יש קשר לאופן שבו נאהבנו בילדות. אין אדם שאהבה נמנעה ממנו לחלוטין, אך בהחלט יש שקיבלו יותר ויש שפחות.

לשיחת היכרות עם אבישג חיה כספי

מחלוצות הטנטרה בישראל

השאירו פרטים

×