מה זה טנטרה?

רובנו חשים באינטואיציה שיש במין הבטחה למימוש כמיהותינו העמוקות ביותר לאהבה, לאינטימיות ולאיחוד.

האם קיימת דרך להפוך את המין המשולהב להתעלסות רגישה, מדיטטיבית, אוהבת ואקסטטית היכולה להימשך שעות רבות? האם אפשר לנוע לתוך החוויה החושנית ללא מעצורים של שיפוט, של אשמה, בושה, בורות ודעות קדומות? איך שני נאהבים יכולים לחוות אחדות?

המציאות מראה כי בדרך כלל

"האורגזמה הממוצעת נמשכת כעשר שניות. התדירות הממוצעת של מעשה האהבה היא פעם או פעמיים בשבוע. זה מסתכם בעשרים שניות בשבוע, בערך דקה וחצי בחודש, כשמונה עשרה דקות בשנה. בחמישים שנה זה מגיע לכחמש-עשרה שעות. בשביל חמש עשרה שעות של אקסטזה, כמה אלפי שעות אנו מקדישים לחשיבה על מין, לדאגה בנוגע למין לחלימה בהקיץ על מין, להשתוקקות למין, לתכנון מין?" (מתוך: "אורגזמה מינית מורחבת" / אלן ודונה בראוור.)

באורגזמה מינית רגילה נפגשים כשתי ישויות מרוגשות – מתוחים ומלאי התרגשות, יש שיא ברור ולאחריו ירידה חדה. באקט הרגיל אין באפשרותך, כגבר, לקיים יחסי מין מספר רב מכיוון שאתה מאבד אנרגיה וגופך צריך להמתין כדי להיטען מחדש. האורגזמה הטנטרית היא מדיטציית התרגעות עמוקה – מיזוג עמוק  –  יש המכנים מצב זה בשם "אורגזמת עמק". הטנטרים הקדומים כבר ידעו אז את מה שידוע במערב רק בעת האחרונה – שבאמצעות תרגול ניתן להעצים את המצב האורגזמי ולהאריך את משך מעשה האהבה.

מבחינה פיסיולוגית הם זיהו שעבור גברים הצימוד הרגיל שבין רפלקס האורגזמה לפליטת זרע אינו הכרחי (שכן שתי התופעות מופעלות על ידי מנגנונים עצביים שונים, כידוע היום ממחקרים רפואיים). הם ידעו גם על "הנקודה הקדושה" בנרתיק האישה, שגירויה עשוי להביא להעצמת האורגזמה הנשית בעת יחסי מין (הידועה כיום כ"נקודת הג'י", ע"ש הגניקולוג פון גראופנברג). כדי ליצור תגובה אקסטטית יש להגיע לרמות גבוהות של ריגוש מיני תוך הרפיה של שרירי רצפת האגן ונשימה עמוקה ואיטית, תוך תרגול מנטלי של העלאת ה"קונדליני"/"פראנה" למרכזי האנרגיה (צ'אקרות) הגבוהים.

הטנטרה ראתה באיחוד המיני אמנות מקודשת שיש ללמדה. כדי להיעשות טנטריים נדרשו האוהבים להיות בקיאים במגוון מיומנויות כמו שיחה ותקשורת (גם בענייני מין!), ריקוד, טקסיות, עיסוי, הכנת מרחב מקודש (נרות, קטורת, פרחים, מוסיקה) היגיינה, נשימה ומדיטציה. כאשר אנו לומדים את האמנויות הארוטיות בדרך זו, מתרחש ריפוי עמוק של הווייתנו.

על מה מבוססת הטנטרה?

הטנטרה מעודדת את התשוקות הטבעיות שלנו ומלמדת איך להשתמש בהן ולהתמירן לדרגות מודעות גבוהות יותר. כמו שביוגה מנתבים ומזרימים את האנרגיה הפיסית כדי להגיע לרמות תודעה גבוהות, בטנטרה משתמשים בניתוב האנרגיה המינית/חיונית כדי להגיע לאותם מחוזות. בטנטרה אין התייחסות לגוף או למיניות כאל משהו "נמוך" ולרוחניות או התודעה כמשהו "גבוה" – הכול קדוש – כל עוד איננו פוגעים באדם אחר. האקסטזה המינית והאקסטזה הרוחנית הן שתי הפנים של אותו המטבע, שני הצדדים של משוואה אחת שיוצרת חיים שלמים.  "הגבירו את הנאתכם עד שיא עוצמתה, ואחר כך עשו בה שימוש כב'דלק רוחני' ". (טנטרה/פיליפ רוסון, 1973; עברית: 1996).

בבסיס הטנטרה עומד העיקרון, שהיקום הוא יצירה – יצירה של תשוקה בין הזכרי והנקבי.  אצל האדם,  האנרגיה היצירתית הזאת מתבטאת באנרגיה המינית/חיונית. ההתייחסות ליצר המיני חורג מהתחום הצר של יחסי מין ונחשב כאנרגיה היסודית של החיים ("קונדליני", מושג הדומה למונח הפרוידיאני "ליבידו").

רוב החסימות האנרגטיות שלנו נובעות ממטענים רגשיים שליליים בנושא המיני היוצרות באופן בלתי נמנע פחד, החל מילדות מוקדמת, ומועבר הלאה מדור לדור. התניה זו פוגמת בחיוניות המינית שלנו וביכולתנו להתענג, לאהוב ולכבד זה את זו. מחקרים בנושא מיניות האדם, החל מדו"ח קינסי, גילו לדוגמא כי חלק גדול מהנשים לא חוו אורגזמה בעת יחסי מין, וחלק גדול מהגברים סבלו מאין אונות או משפיכה מוקדמת.

לא ניתן להבין טנטרה דרך תיאוריה בלבד. ספרים, הרצאות ויידע תיאורטי תומכים בהתנסות החווייתית ולכן  לימוד טנטרה מתרחש רק דרך החוויה וההתנסות בסדנה או מפגש באמצעות טקסים טנטריים, תרגול אנרגטי ומדיטטיבי.

במקורותינו, ב"שיר השירים" אנו מוצאים כמיהה רוחנית באמצעים ארוטיים, אך ייחודה של הטנטרה הוא בכך שהוסיפה גם תרגול חווייתי.

"טנטרה מלמדת תחילה איך לנוע בתוך המין, איך להכיר אותו, איך להרגיש אותו ואיך להגיע לאפשרות העמוקה ביותר הטמונה בו, לשיא – איך למצוא את היופי המהותי, השמחה המהותית והאושר שטומנים בו… [שכן] באורגזמה מינית עמוקה אין זה המין שמעניק לך אושר – המין הוא רק מצב שבו זה קורה. משהו אחר מעניק לך את האקסטזה והוא מורכב משלושה גורמים, אשר ללא התנסות הם יהפכו למושגים חסרי ערך: ראשית, העדר זמן – במין אנו מתעלים מעבר לזמן, הוא אינו קיים, הזמן חדל להתקיים עבורנו, אין עבר, אין עתיד. רגע זה עצמו, כאן ועכשיו, הוא הרגע הממשי היחיד. שנית, במין אתה מאבד את האגו שלך, אתה ואהובתך אבדתם בתוך מציאות [אחדותית] חדשה… ושלישית, במין אנו טבעיים – החזות החיצונית, הפנים, החברה, התרבות, הבגדים, הלכו לאיבוד. אנו חלק מן הטבע, מהיקום. שלושת הדברים הללו מעניקים לנו אקסטאזה – המין הוא רק המצב שבו זה קורה באופן טבעי". (אושו – טנטרה רוחניות ומין; עברית: 1997).

טנטרה היא פולחן הודי עתיק בן כ 2000 שנה, שהתפתח בצורה עצמאית לצד התפתחותן של הדתות ההודיות אך איננה דת, ובניגוד לבודהיזם גם איננה דרך מחשבה הגיונית. להיפך, הטנטרה רואה בחשיבה ההגיונית, הרציונאלית את אחת הסיבות העיקריות לאומללות. התהליכים הטנטריים החווייתיים נועדו לעקוף את השכל (Mind) להתמקד בפעולה אקטיבית ולסמוך על החושים והקול הפנימי. בהודית עתיקה (סנסקריט) משמעות המילה טנטרה הינה "מטווה"/ "מארג" או "התרחבות".

למאמר המורחב: 

מקורות הטנטרה ודרכיה מאת אבישג חיה כספי (ואורן גני, ז"ל) 

טנטרה (מסנסקריט: מטווה, מארג; וגם – התרחבות) היא פולחן הודי עם רצף היסטורי של כ 2000 שנה, שהתקיים והתפתח בגרסאות מגוונות, כזרם אזוטרי בצד הדתות ההודיות השונות. עם זאת, הטנטרה אינה דת ואינה גם דרך מחשבה – הטנטרה רואה בשלטון ההיגיון והרציונאליות אחת מהסיבות העיקריות לאומללות – והתהליכים הטנטריים נועדו לעקוף את השכל (Mind). כלומר – לטנטרה זיקה לפעולה, ולפיכך אי אפשר ללמוד על טנטרה מקריאה בספרים ללא התנסות ישירה בפרקטיקות הטנטריות, הכוללות טקסים – ביניהם מיניים –  תרגול מדיטטיבי ואנרגטי ועוד.  המתרגל מגיע לשינוי של אישיותו ול"שחרור הנפש" (מוקשה, נירוואנה) בכך שהוא יוצר בסיס חדש לחייו על ידי "אריגת" כל  "חוטי הקיום" יחדיו– גוף נפש ורוח.

הטנטרה מבוססת על העיקרון שהיקום הוא יצירה של תשוקה ומשיכה בין הזכרי והנקבי, המיוצגים על ידי האלים שיווה ושאקטי. אצל האדם, כמיקרוקוסמוס, האנרגיה היצירתית מתבטאת ביצר המיני, שההתייחסות אליו היא כאל אנרגיית החיים היסודית מעל ומעבר ליחסי המין עצמם. אנרגיה זו נקראת "קונדליני", וניתן לראות בה אנלוגיה למושג הפרוידיאני "ליבידו". רוב החסימות האנרגטיות שלנו נובעות ממטענים רגשיים בנושא המיני, שהתרבות עורמת עלינו זה דורות. דרכים רוחניות רבות ממליצות להימנע מתשוקה מינית, שלדעתם מוליכה לשעבוד ל"ייצר הרע" ומהווה מכשול להשגת מודעות גבוהה יותר. הטנטרה, לעומת זאת, גורסת שעלינו לנצל את התשוקות הטבעיות ולהתמירן לדרגות רוחניות עמוקות יותר ויותר. לפיכך אין בטנטרה "נמוך" ו"גבוה" – הכל קדוש! הטנטרה רואה באקסטזה הרוחנית ובאקסטזה המינית שני צדדים אנלוגיים של המשוואה היוצרת חיים שלמים.

ראוי לציין שאנו מוצאים גישות דומות הממשילות כמיהה רוחנית באמצעים ארוטיים גם מחוץ להודו, כמו "שיר השירים" במקורות היהדות, אך ייחודה של הטנטרה בכך שהוסיפה גם תרגול חווייתי. הטנטרה מבססת את עצמה על מה שרב בני האדם מכנים בביטול 'תענוגות החיים', והיא רואה אותם בחיוב ומטפחת אותם. "הגבירו את הנאתכם עד שיא עוצמתה, ואחר כך עשו בה שימוש כב'דלק רוחני'". (טנטרה/פיליפ רוסון, 1973; עברית: 1996).  רעיון ממין זה ייחשב בעיני כל  שמרן, או מאמין אדוק מכל דת שהיא, לרעיון מסוכן ואפילו לשערורייה ממש – שהרי במשך דורות השתמשו רוב הדתות הממוסדות ברגשות אשמה וחטא בכל הנוגע למין, כדרך יעילה למניפולציה ושליטה בהמונים. החופש המיני הרווח באחרונה במערב עדיין לא הצליח למחוק את המורשת הדכאנית הזאת.  התניות חברתיות שליליות בנוגע למין יוצרות באופן בלתי נמנע פחד, ואת הפחד הזה מעבירים מדור לדור הורים, מורים ואנשי דת, החל מילדות מוקדמת. התנייה זו פוגמת בחיוניות המינית שלנו וביכולתנו להתענג, לאהוב ולכבד זה את זה. מחקרים בנושא מיניות האדם, החל מדו"ח קינסי, גילו לדוגמא כי חלק גדול מהנשים לא חוו אורגזמה בעת יחסי מין, וחלק גדול מהגברים סבלו מאין אונות או משפיכה מוקדמת.

לפיכך, הטנטרה טוענת שעלינו לגלות קודם לכל את המיניות הטבעית שלנו במלוא עומקה, שכן כל אותם יסודות רוחניים כבר מגולמים בה מלכתחילה: "טנטרה מלמדת תחילה איך לנוע בתוך המין, איך להכיר אותו, איך להרגיש אותו ואיך להגיע לאפשרות העמוקה ביותר הטמונה בו, לשיא – איך למצוא את היופי המהותי,  השמחה המהותית  והאושר שטומנים בו…  [שכן] באורגזמה מינית עמוקה אין זה המין שמעניק לך אושר – המין הוא רק מצב שבו זה קורה. משהו אחר מעניק לך את האקסטזה והוא מורכב משלושה גורמים, אשר ללא התנסות הם יהפכו למושגים חסרי ערך:  ראשית, העדר זמן – במין אנו מתעלים מעבר לזמן, הוא אינו קיים, הזמן חדל להתקיים עבורנו, אין עבר, אין עתיד. רגע זה עצמו, כאן ועכשיו, הוא הרגע הממשי היחיד. שנית, במין אתה מאבד את האגו שלך, אתה ואהובתך אבדתם בתוך מציאות [אחדותית] חדשה… ושלישית, במין אנו טבעיים – החזות החיצונית, הפנים, החברה, התרבות, הבגדים, הלכו לאיבוד. אתה חלק מן הטבע, מהיקום, מהטאו.  שלושת הדברים הללו מעניקים לנו אקסטאזה – המין הוא רק המצב שבו זה קורה באופן טבעי". (אושו – טנטרה רוחניות ומין; עברית: 1997).

רובנו חשים באינטואיציה שיש במין הבטחה למימוש כמיהותינו העמוקות ביותר לאהבה, לאינטימיות לאיחוד נשמות ולהארה רוחנית. האם קיימת דרך להפוך את המין המשולהב והחפוז להתעלסות רגישה, מדיטטיבית, אוהבת ואקסטטית, היכולה להימשך שעות רבות? האם אפשר לנוע לתוך החוויה החושנית ללא מעצורים של שיפוט, של גינוי עצמי ושל בורות ודעות קדומות? איך שני נאהבים יכולים להתמוסס זה בזה ולחוות אחדות רוטטת? המציאות רחוקה מכך בדרך כלל: "האורגזמה הממוצעת נמשכת כעשר שניות. התדירות הממוצעת של משגל היא פעם או פעמיים בשבוע. זה מסתכם בעשרים שניות בשבוע, בערך דקה וחצי בחודש, כשמונה עשרה דקות בשנה. בחמישים שנה זה מגיע לכחמש-עשרה שעות. בשביל חמש עשרה שעות של אקסטזה, כמה אלפי שעות אנו מקדישים לחשיבה על מין, לדאגה בנוגע למין לחלימה בהקיץ על מין, להשתוקקות למין, לתכנון מין?" (מתוך: "אורגזמה מינית מורחבת" / אלן ודונה בראוור).

באורגזמה מינית רגילה אנו נפגשים כשתי ישויות מרוגשות – מתוחים, מלאי התרגשות, מנסים לפרוק את מטעננו. באקט הרגיל אין באפשרותך, כגבר, לקיים יחסי מין מספר רב מכיוון שאתה מאבד אנרגיה וגופך צריך להמתין כדי להיטען מחדש. האורגזמה הטנטרית היא מדיטציית התרגעות עמוקה – מיזוג עמוק ללא פליטה – מבלי להשליך החוצה אנרגיה. יש המכנים מצב זה בשם "אורגזמת עמק", להבדיל מאורגזמה רגילה שבה יש שיא ברור ולאחריו ירידה חדה, ותרגולה מביא אותנו להתאחדות יותר ויותר עמוקה.

הטנטרים הקדומים חקרו וגילו אפוא אפשרויות מיניות שלא היו ידועות כמעט במערב עד לעת האחרונה, להעצמת המצב האורגזמי והארכתו לאין שיעור מהרגיל. מבחינה פיסיולוגית הם זיהו שעבור גברים הצימוד הרגיל שבין רפלקס האורגזמה לפליטת זרע אינו הכרחי (שכן שתי התופעות מופעלות על ידי מנגנונים עצביים שונים, כידוע היום ממחקרים רפואיים).  הם ידעו גם על  "הנקודה הקדושה" בנרתיק האישה, שגירויה עשוי להביא להעצמת האורגזמה הנשית בעת יחסי מין (הידועה כיום כ"נקודת הג'י", ע"ש הגניקולוג פון גראופנברג). כדי ליצור תגובה אקסטטית יש להגיע לרמות גבוהות של ריגוש מיני תוך הרפיה של שרירי רצפת האגן ונשימה עמוקה ואיטית, תוך תרגול מנטלי של העלאת הקונדליני למרכזי האנרגיה (צ'אקרות) הגבוהים.

"עתה הם מעגל והם רוטטים ביחד
הם פועמים יחדיו
ליבותיהם כבר אינם נפרדים
פעימותיהם כבר לא נפרדות
הם הפכו למנגינה, להרמוניה.
זוהי המוסיקה הגדולה ביותר האפשרית
כל מוסיקה אחרת מחווירה לידה
דבריי דלים בהשוואה אליה…"

(אושו, מתוך "טנטרה – ההבנה העילאית")

© אין להפיץ או להשתמש ללא רשות המחברת. תודה.